תמונות
וידאו

חייהם האישיים של אנשי הממשל

רבים מביעים תרעומת כשמוצגים, אחת לכמה זמן, פרטים מחייהם האישיים של חברי הממשל. בפרט על תמונות בתים, נתונים משכורות, רכבים, ביגוד, חופשות ובעצם כל מה שנותן לנו רמז לגבי רמת ההכנסה וההוצאות שלהם. בין היתר, אנחנו כועסים מכיוון ש'אנחנו' כביכול – כל אלה שמשלמים מיסים, מממנים את כל ההוצאות האלה בזמן שרובנו המוחלט לא זוכה לאותם הטבות, אז אנחנו מגבירים את אותו מכשיר שמיעה המחובר לאינטרנט ודואגים לדעת, להתרעם ולפעמים גם להפגין, לנוכח התנאים האלה. אך האם אנחנו באמת מודאגים מכיוונם של כספי המיסים שלנו או שמא מדובר בדבר מה עמוק יותר? האם נתרצה מביטול חופשות סקי לכלל נבחרי הציבור או שמא אנחנו מעוניינים בשינוי עקרוני ומקיף יותר.

האידיאל של נבחר ציבור ממוצע
בגדול, כשאנחנו כועסים על משהו, אנחנו לא כועסים על המשמעות המיידית שלו אלא על מה שמסתתר מתחת לפני השטח – על הסאבטקסט. למשל – כשאנחנו כועסים על בן או בת הזוג שלא הורידו זבל אנחנו לא כועסים על כך שהזבל לא הורד אלא על חוסר ההתחשבות. אז כשאנחנו כועסים על ההוד והפאר שמלווים את חייהם של נבחרי הציבור – מה הסאבטקסט שעליו אנחנו כל כך כועסים? ישנו הרי פער בין איך שהיינו רוצים שנבחר ציבור ממוצע יראה לבין איך שהוא נראה במציאות. האידיאל שלנו הוא כמובן של אדם אשר מעמיד את טובת הכלל מעל טובתו האישית. לא מדובר על כעס מקומי על משכורות, חופשות סקי ומכוניות פאר – אחרי הכל, אנחנו גם מאמינים שלכל אחד דרושות הנאות קטנות מדי פעם כמו חופשות סקי כדי להישאר שפוי ויצירתי במקום העבודה.

המשך מאמר